אפתח בזכרון קשה מהעבר:
זה היה קיץ. הייתי תלמיד תיכון תמים. היינו בטיול השנתי באילת.
כולם היו בחוף וחלק מהאנשים החליטו להיכנס למים. מסיבה לא ברורה, גם אני הייתי ביניהם.
בטיפשות גמורה נכנסתי לים יחף. הכל היה בסדר עד שדרכתי על משהו במים.
זה כאב, זה עקץ, זה צרב- זה היה קיפוד ים. ברור.
למה נזכרתי במקרה הטראומתי הזה דווקא עכשיו? בעקבות הרכש האחרון שלי- השקפקפים.
אז לא העלתי בדעתי בשום אופן לנעול שקפקפים, שהיו יכולים בקלות למנוע את כל האירוע המצער הזה, והיום איך שראיתי אותם ידעתי שאני חייב כאלה.
זה הלהיט האחרון מסדרת הדברים מפעם שגורמים לנו לתחושת נוסטלגיה חמימה.
וידוי נאות- בתור ילד מעולם לא היו לי. אני העדפתי לדרוך על קיפודי ים בגבורה.
אבל דווקא היום הם עושים לי את זה מאוד, כי מה יותר כיף מללכת עם ולהראות בלי?
בנוסף יש את עניין אפקט השקיפות שתמיד אהבתי.
לדוגמא- זוכרים את משחק המחשב הקלאסי "קומנדר קין"? זוכרים את עולם הזכוכית שלו?
היה משהו שתמיד קסם לי בעולם הזה, עם כל משחקי השקיפויות שלו, העצמים הנעלמים ותעתועי העיניים.
זה שם או שזה לא שם?
זאת האסוציאציה שמעלים לי השקפקפים, הידועים גם בכינוים נעלי ג'לי או סנדלי המדוזה, מה שתבחרו.
בנוסף, יש משהו באביזרים שקופים שישר מזכיר לי קרח, ובאופן אוטומטי נותן תחושה מרעננת שכל כך צריך בקיץ הבלתי נסבל הזה.
בקולקציית נשים אביב-קיץ 2010 של פראדה למשל, נעשה שימוש רב באלמנטים השקופים, בעיקר באביזרים, מה שנתן לכל התצוגה תחושה קרירה, מרעננת וגם די עתידנית.
והחלק הכי טוב בשקפקפים החדשים שלי- הם זוהרים בסגול זרחני באור שמש!
 |
| Prada spring 2010 |
 |
| נעלי מדוזה...? |
 |
| commander keen |
את התיק הזה מצאתי בבית בארון גבוה ונידח, ואהבתי אותו בדיוק מאותן הסיבות שאהבתי את השקפקפים.
יש גם משהו כמעט קינקי בזה שכל תוכן התיק שלך חשוף לעולם,
ממש כאילו כל עובר אורח ברחוב יכול להיכנס לך לראש ולקרוא את נבכי נפשך.
 |
| Prada spring 2010 |
XOXO
BOBO