אמש הגעתי בפעם הראשונה לשבוע האופנה, לתצוגה של המותג SAMPLE.
לא ארחיב בדיבור על התצוגה עצמה (שהייתה נפלאה), אלא יותר על הדבר שאני אוהב לכתוב עליו יותר מכל: על עצמי.
כאחד שלוקח חלק לא פעיל בעולם האופנה הישראלי, ובעיקר יושב בבית, צורך אינטרנט ומגזינים, רואה ערוץ האופנה הישראלי (ברגעים הפחות יפים שלי) וכותב על כל זה פה, הרגיש נחמד להיות שם, לראות את הכל בלייב ולקחת בזה חלק.
למשך שעתיים הרגשתי שאני חלק ממה שקורה, ממש כמו אותן הבלוגריות מחו"ל שאני עוקב אחריהן בדבקות.
בקשר לאירוע עצמו- הכל היה מנוהל ומעוצב בצורה מרשימה ביותר, ולרגעים היה ניתן לשכוח לחלוטין שאנחנו בתל אביב.
ההשקעה הן מצד המארגנים והן מצד המשתתפים נפלאה בעיניי.
החוויה כולה הייתה אסקפיסטית בצורה נהדרת, הרגשתי בר מזל וגאה להשתייך לעולם האופנה, שנראה כל כך זוהר ומזמין.
כל זה כמובן עד שחזרתי לשגרת חיי האפורה בשנקר, והמציאות הכתה בי כשמצאתי את עצמי שוב בוכה בתסכול מעל מכונת תפירה.
אין ספק, שני צדדים לעולם האופנה.
מוכרח להודות שלא היה פשוט לצוות ז'קט לחולצה כל כך עמוסה ומיוחדת, ולבסוף לאחר שלא נמצא דבר הולם בארון שלי (מה שאף פעם לא קורה), השאלתי ז'קט שחור מחייט קלאסי מחבר (פריט שלא קיים בארון האישי שלי).
האיזון בין האותנטיות האתנית של החולצה למחויטות הקלאסית של הז'קט הוציא את המיטב משניהם ויצר את המראה שחיפשתי- גישה שונה לסגנון שלי.
המשך יבוא...
XOXO
BOBO
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה